מדריכים

הסתברות בשולה המוקשים

כשהלוגיקה נגמרת, ניחוש טוב הוא ניחוש שאפשר לחשב.

הצפיפות הכללית

הפחיתו רק מוקשים שזיהיתם בוודאות וחלקו במשבצות הסגורות שעדיין אינן ידועות, בלי המוקשים המזוהים. זה אומדן בסיסי ולא הסיכוי המדויק לכל משבצת. צפיפויות ההתחלה הן 10/81 (כ-12%), 40/256 (כ-16%) ו-99/480 (כ-21%). הצפיפות שנותרה משתנה כשפותחים משבצות.

סיכויים מקומיים ממספר

הפחיתו מהמספר את המוקשים המזוהים שסביבו. אם נותר מוקש אחד בארבע משבצות לא ידועות ושקולות, בלי אילוצים נוספים, לכל אחת סיכוי של 1 מתוך 4. בשתי משבצות כאלה הסיכוי הוא 1 מתוך 2. השוו לצפיפות שנותרה עכשיו ולא לצפיפות ההתחלתית. משבצת רחוקה אינה בהכרח בטוחה יותר.

דוגמה מחושבת

נניח ש-1 נוגע במשבצות לא ידועות A, B ו-C, ו-1 נוסף נוגע ב-B, C ו-D, וכל יתר השכנים כבר פתורים. האפשרויות המקומיות הן מוקש ב-B, מוקש ב-C או מוקשים גם ב-A וגם ב-D. האפשרויות אינן בהכרח שוות בהסתברותן: צריך לשקלל כמה לוחות מלאים מתאימים לכל אפשרות, למספר המוקשים שנותרו וליתר המספרים. ספירת שלוש האפשרויות המקומיות לבדה אינה קובעת מהי המשבצת הבטוחה ביותר.

כללים מעשיים

• השוו את הסיכוי המקומי לצפיפות הכללית. אם כל ניחוש מבוסס מספרים גרוע ממשבצת רחוקה אקראית, פתחו את המשבצת הרחוקה.
• העדיפו ניחוש שאם הוא בטוח, מספר לכם יותר, כמו משבצת שסביר שהיא אפס.
• השאירו 50/50 כפוי לסוף, כי פתיחת משבצות אחרות עדיין עשויה לפתור אותו.